זיאד נ' הפניקס חברה לביטטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

המחלוקת על הנזק בלבד.

רקע

1. התובע יליד 28.9.52, בן 46 בתאונה. כיום בן 62. ביום 16.1.98 עת נסע באוטובוס, עצר האוטובוס לפתע, דלתו נפתחה, התובע נפל על הקרקע וכתוצאה מכך נגרמה לו פגיעת ראש קשה [להלן - "התאונה"].

2. התובע פונה תחילה לחדר מיון של בית החולים ברזילי, אמנם הגיע בהכרה אך עם דליפת נוזל שדרה מאוזן שמאל, קונטוזיות מוחיות, דימום תת עכבישי ושבר בצד שמאל של בסיס הגולגולת. לאחר התדרדרות, הועבר מורדם ומונשם לבית חולים סרוקה. בקבלתו נמצא בחוסר הכרה עמוק ביותר [גלזגו בדרגה 3]. התובע הורדם והועבר לטיפול נמרץ נוירו – כירורגי. למחרת, לאחר טיפול תרופתי – שמרני, שב להכרה מלאה ללא חסר נוירולוגי.

3. בהמשך אשפוזו כבר במחלקה התלונן על כאבים באוזן שמאל וראיה כפולה. נמצאה חולשה של העצב האחראי להנעת עין שמאל אל הרקה וכן ירידת שמיעה באוזן שמאל. עוד התלונן על סחרחורות וחוסר שיווי משקל. הצוות המשיך בטיפול שמרני לרבות ניקוז הפרשות מהראש. בדיקה מיום 26.1.98 העלתה שהדימומים נעלמו למעט האפידוראלי. CT מוח נמצא תקין ללא אפקט מסה. ב – 28.1.98 השתחרר התובע מבית החולים במצב כללי טוב עם המלצה למעקב אצל רופאי א.א.ג ועיניים.

4. בדיקות שמיעה: בבדיקה מיום 10.2.98 נמצא ליקוי שמיעה קל באוזן שמאל ללא ליקוי באוזן ימין. לאחר מכן נבדק התובע מספר פעמים במקום מגוריו ברצועת עזה. בבדיקה מיום 11.12.98 נמצאה החמרת שמיעה באוזן שמאל, אוזן ימין - ללא שינוי. הבודק כתב "SUSPECTED FUNCTIONAL". בבדיקה אחרונה מ – 20.11.00 נראית הטבה יחסית בשמיעת אוזן שמאל לעומת הרעת שמיעה באוזן ימין.

5. בדיקות ראיה: בביקור מרפאה מיום 3.3.98 התלונן התובע על ראיה כפולה. ואכן הרופאה מצאה שעדיין קיימת חולשה בעצב העין. בבדיקה מיום 19.8.98 מציינת הרופאה פזילה מתחלפת עם דיכוי עין שמאל, ללא ממצאים נוספים, ללא חולשת אבדוקציה.

6. התובע המשיך וממשיך להתלונן על סחרחורות, כאבי ראש, קשיי זיכרון, חוסר סבלנות, רגזנות, סתימה באף, ליקוי שמיעה, טינטון תמידי, הגבלת תנועה ופגיעה נפשית קשה.

רקע דיוני

7. ב – 1998 הגיש התובע את תביעתו הראשונה לבית משפט השלום בבאר שבע [ת.א. 3373/98]. השופטת טהר – שחף דחתה את בקשת התובע למנות מומחה בית משפט בתחום הפסיכיאטריה אך מינתה את פרופ' שדה בתחום הנוירולוגיה את פרופ' קרוננברג בתחום א.א.ג. פרופ' שדה העריך את נכותו הצמיתה ב – 5% ופרופ' קרוננברג העריך את נכותו ב – 10%. ביום 6.5.02 חקר ב"כ התובע את פרופ' שדה. כמו כן שלח שאלות הבהרה לפרופ' קרוננברג וזה השיב עליהן. ביום 4.6.02 נמחקה תביעת התובע לבקשתו, על מנת לאפשר לו למצות הליכים מול המל"ל. בית המשפט התנה הגשת תביעה חדשה בתשלום הוצאות המומחים והוצאות משפט וכן שההליכים בה יימשכו מאותו שלב בו נפסקו.

8. התובע פנה למל"ל בתביעה להכיר בתאונה כתאונה בעבודה. המל"ל לא שוכנע שהתאונה אירעה בדרך לעבודה או ממנה ודחה את התביעה. התובע ערער לבית הדין לעבודה [ב"ל 3216/03]. ב – 1.8.05 דחה השופט סופר את הערעור תוך שלילת מהימנותו של התובע.

9. ביום 12.3.07 הגיש התובע את תביעתו השנייה לבית משפט השלום בתל אביב [ת.א. 2249/07]. התובע הפנה אל פרופ' שדה ופרופ' קרוננברג שאלות לעניין בדיקה חוזרת ואפשרות להחמרה במצבו. המומחים שללו זאת אך פרופ' שדה המליץ על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. בעקבות המלצה זו, ועל אף שלדעתו אין ללמוד מהתיעוד על ראשית ראיה לקשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו של התובע, מינה השופט הראל את הפסיכיאטר ד"ר אור כמומחה מטעם בית המשפט. התובע, המתגורר כאמור בעזה, לא יכול היה עקב סגר להגיע לבדיקה אצל ד"ר אור. התובע ביקש לקיים את הבדיקה באמצעות וועידת וידיאו. לאור סירובו של המומחה דחה השופט הראל את בקשת התובע, ביטל את המינוי והורה לצדדים להגיש את ראיותיהם. ביום 8.3.11 ולאחר שהתובע לא הגיש תצהירים וראיות, נמחקה התביעה.

10. ביום 14.12.11 הגיש התובע את תביעתו שלפניי. לאחר הגשת כתב הגנה, כשלון המו"מ לפשרה והגשת ראיות הצדדים, התקיים סוף סוף דיון הוכחות, הפעם באמצעות וועידת וידיאו ובתרגום במימון התובע.

המחלוקות

11. המחלוקת המרכזית נעוצה בקביעות המומחים. לטענת התובע קיפחו אותו שני המומחים, שכן התעלמו מהממצאים על פגיעה בראייה, פגיעה בשמיעה ופגיעת הראש הקשה. בנוסף, הוא מבקש לקבוע כי נותרה לו נכות פסיכיאטרית כתוצאה מהתאונה, מפנה למסמכים על טיפולים בתחום זה ומבקש לראות בו מי שהוכיח נכות כזו, בהיעדר אפשרות גישה שלו למומחה וקבלת חוות דעת, עקב הסגר. הנתבעת מבקשת לאמץ את קביעות המומחים, שכן לא חזרו בהם מקביעותיהם גם לאחר מתן חוות הדעת, מרבית תלונות התובע סובייקטיביות, אינן נתמכות בממצאים אובייקטיביים והמומחים שללו את אמינותן של התלונות. אשר לתחום הפסיכיאטרי, אין לקבוע נכות שכן התובע הגיש מסמכים בודדים על פניות לפסיכיאטר לצורך מינוי מומחה ולא לצורך טיפול.

12. מחלוקות נוספות ושגורות ביחס לראשי הנזק השונים.

הראיות

13. מטעם התובע העידו הוא, בנו ואשתו וכן הוגש תיק מוצגים. עדויות בנו ואשתו לא תרמו לבירור המחלוקות במשפט. הנתבעת הסתפקה בחקירת התובע ועדיו.